גן לאומי עמק האלה (תל קייאפה)

אתר חירבת קייאפה הוא אתר מרשים ומסקרן ביותר השוכן ביחידת נוף תרבות ייחודית. האתר ממוקם סמוך לבית שמש של היום, כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה, בין הערים העתיקות שוֹכֹה ועזקה והוא מסתמן כאחד האתרים הגדולים ביהודה בתקופת הברזל ב'.

מדובר בנוף טבעי שבו אתר ארכיאולוגי מתקופת מלכות יהודה אשר מוקף בחומת סוגרים רחבה ובה שני שערים. ממצאים אלה מעלים השערה כי העיר היתה חלק ממערך השליטה האזורית, הקשור לדוד המלך. כמו כן האתר נמצא בעמק האלה, במקום שהיה בעל חשיבות אסטרטגית בממלכת ישראל המאוחדת.

מכלול עמק האלה מהווה את זירת הסיפור לקרב דוד וגלית והוא בעל ערך לאומי ועולמי שראוי לשימור. צרוף ערכי טבע, סביבה ואקולוגיה נוספים, יוצרים שטח רגיש וערכי ביותר.

האתר

באתר שרידים של עיר מבוצרת, מוקפת בחומה ברוחב 4.5 מ' ובגובה 2-3 מ' (במקור הגיעה החומה כנראה לגובה של כ-6 מטר), ובה שני שערים. הבנייה מסיבית, מאבנים מגליתיות שמשקלן 4-5 טון.

היישוב המרשים מוקף חומת סוגרים - חומה כפולה המורכבת משיני סלע גדולות, השוקלות שבעה עד שמונה טון. הביצורים הללו עדיין מתנשאים לגובה של שניים-שלושה מטרים, ומכתרים שטח של 23 דונם. לאורך חלקה הפנימי של החומה בנויים כ-90 בתים, שרק חלק קטן מהם נחשף עד כה.

החוקרים סבורים שהאתר היה מיושב בתקופת הברזל, תקופת דוד המלך, חרב כנראה ויושב שוב רק בתקופה ההלניסטית הקדומה. מתקופה זו נמצאו באתר מטבעות של אלכסנדר מוקדון ושל תלמי הראשון, מייסד בית תלמי במצרים ששלט באותה תקופה בארץ ישראל. מעבר לשכבה הקדומה הראשונה וחורבנה והשכבה ההלניסטית נמצאו באתר גם שכבות ארכיאולוגיות רצופות מאוחרות יותר: התקופה הפרסית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה המוסלמית הקדומה והתקופה העות'מאנית.

בעונת החפירה 2010 נחשפו שני אולמות התכנסות שייעודם קיום פעולות פולחניות. מבחינת הארכיטקטורה, התכנון המודולרי של הסוגרים, הרחבות הגדולות (פיאצות) המופיעות בצורה עקבית אחרי רצף של 5 בתים בכל צד של השער, כל אלה מעידים על תכנון עירוני ברמה גבוהה.

בשנה האחרונה לחפירות עד כה (2011) התגלה מבנה ענק של כ-1,000 מטר רבוע, במקום הגבוה באתר. קירותיו עבים פי שניים מקיר של בית ממוצע במקום וחושבים שמדובר כנראה בארמונו של מושל העיר.

ממצאים נוספים כוללים חרסים מתקופת הברזל, קנקנים רבים, סירי בישול, כני פולחן, סכין ברזל, ועוד. בין הממצאים הנוספים נמנים עשרות אלפי פריטי קרמיקה, להב של חרב מברזל, ראש כידון, שברי תכשיטים, חרפושית מצרית, שבב מזהב, קערות גדולות וקטנות חצובות בגוש אבן, מטבעות וכלי פולחן, שהבולט מהם הוא מזבח להבערת קטורת.

ארבעה חרצנים שאותם שלחו לתארוך פחמן-14 - תוארכו לתקופה שבין השנים 1020 עד 980 לפני הספירה - בדיוק בתקופת הממלכה המאוחדת על פי התארוך המסורתי. שישה חרצנים שנוספו מאז חיזקו את התוצאות הקודמות.

בעונת החפירות השנייה בקייאפה (2008) התגלה הממצא החשוב ביותר עד כה, אוסטרקון, שבר חרס בצורת טרפז, באורך של 16.5 ס"מ וברוחב של 15 ס"מ. חרסים כאלו היו בשימוש באותה תקופה, לרוב כטיוטה למכתב רשמי, שנכתב על גבי פפירוס או על קלף. עם זאת, החוקרים התפלאו למצוא את החרס במבנה פשוט, שאינו מאפיין בית עקד ספרים, או מעון מגורים של אדם מהשכבות האמידות. באותה תקופה נדיר היה למצוא ממצא שכזה בבית רגיל.

על גבי האוסטרקון כתובות בדיו חמש שורות, משמאל לימין, בשפה העברית, באלפבית פרוטו-כנעני.

קנקן חרס שהתגלה בתל קייאפה ועליו הכתובת "אשבעל בן בדע" (צילם: אריאל רייטנר).

תולדות המחקר

האתר נסקר על ידי חוקרים שונים בעבר. הנוסעים ויקטור גרן וקונדר וקיצ'נר בסוף המאה הי"ט מציינים כאן חורבה וגלי אבנים. יהודה דגן היה הראשון לעמוד על גודל האתר ומבנהו, ופרסם בשנת 1992 תוכנית סכמתית של העיר העליונה והתחתונה. צבי גרינהוט ערך סקר מפורט בעיר העליונה בשנת 2001 וזיהה בעיר העליונה מתחם מלבני גדול.

האתר נחפר בשנים 2007 - 2013 על ידי הארכאולוגים יוסף גרפינקל מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסער גנור, בשיתוף עם רשות העתיקות.

זיהויה של העיר - שעריים המקראית?

אין הסכמה בקרב החוקרים על זיהויה המלא של העיר שנתגלתה במבצר האלה (או חירבת קייאפה) והאם מדובר בעיר יהודאית, כנענית או פלישתית.

המסורת המקראית מייחסת לאזור עמק האלה את קרב דוד בגלית, שנערך באפס דמים בין שוכה ועזקה.

בתנ"ך מוזכרת שעריים רק בימי דוד באזור עמק האלה, כאשר דוד הורג את גוליית והפלישתים בורחים בדרך שעריים. חשיפת השער השני הביאה חלק מן החופרים לזהות את האתר עם העיר "שעריים", המוזכרת בסיפור דוד וגלית, סיפור שאירע בעמק האלה. כאמור, הדעות על כך חלוקות.

שעריים מוזכרת במקרא מספר פעמים:

ברשימת הערים של שבט יהודה, אחרי סוכה ועזקה ובבירור בעמק האלה:

״ירמות, ועדולם, שוכה, ועזקה. ושעריים, ועדיתיים, והגדרה, וגדרותיים: ערים ארבע-עשרה, וחצריהן״ (יהושוע ט״ו פסוק 35-36)

אחרי שדוד הורג את גָּלְיָת, הפלישתים נסוגו בדרך שעריים אל עבר גת ועקרון: ״וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הפלישתים, עַד-בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פלישתים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת, וְעַד-עֶקְרוֹן״ (שמואל א׳, פרק י״ז פסוק 52).

ברשימת הערים של שבט שמעון:

״וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים, וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם; אֵלֶּה עָרֵיהֶם, עַד-מְלֹךְ דָּוִיד״ (דברי הימים א׳ פרק ד׳ פסוק 31).

צילום: Skyview באדיבות האוניברסיטה העברית ורשות העתיקות.