דוד בן גוריון

דוד גרין (לימים בן גוריון) נולד בשנת 1886, בעיירה פלונסק בפולין. כשהיה בן 11 מתה אימו. בגיל 18 ניסה בן-גוריון ללמוד הנדסה בוארשה שבפולין, אך עקב הגבלות הלימוד על היהודים לא התקבל ללימודים. 

בשנת 1906 עלה בן-גוריון לארץ-ישראל. לאחר הגיעו לארץ עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והשרון. בתקופה זו כתב עם חבריו את מצע מפלגת 'פועלי ציון' בארץ ישראל. כעבור שנה הוא עבר למושבה סג'רה ועבד אצל אחד האיכרים. שלוש שנים מאוחר יותר נבחר להיות במערכת עיתונה של מפלגתו – 'האחדות'. עמו במערכת העיתון פעל גם יצחק בן-צבי. בגיליון השני חתם לראשונה על מאמר שכתב בשם עברי - דוד בן-גוריון, על שם אחד ממנהיגי המרד הגדול ברומאים. 

לאחר שפרסמו הבריטים את 'הצהרת בלפור' בשנת 1917, יזם בן-גוריון ביחד עם יצחק בן-צבי את הקמת וגיוס 'הגדוד העברי' בצבא הבריטי, שהורכב מחיילים יהודים אמריקאיים. הוא שירת בגדוד קלעי המלך 39 והגיע איתו למצרים ולארץ-ישראל.

בשנת 1935 נבחר דוד בן-גוריון לתפקיד יושב ראש ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית.

בה' באייר תש"ח, 14 למאי 1948 במוזיאון תל-אביב, בשעה ארבע אחר הצהריים הכריז דוד בן-גוריון כראש מנהלת העם הזמנית, על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. עם הקמתה של מדינת ישראל, הפך בן-גוריון לראש ממשלתה הראשון.