תגלית נדירה: בולה וחותם נושאים שמות עבריים בני 2600 שנה נחשפו בעיר דוד. הממצאים התגלו בתוך מבנה ציבור שחרב בחורבן בית ראשון ונחשף בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת ת"א בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.
טביעת חותם נושאת שם המופיע בתנ"ך התגלתה בעיר דוד

שיתוף

טביעת חותם נושאת שם המופיע בתנ"ך התגלתה בעיר דוד

תגלית נדירה: בולה וחותם נושאים שמות עבריים בני 2600 שנה נחשפו באתר המורשת הלאומית עיר דוד. הממצאים התגלו בתוך מבנה ציבור שחרב בחורבן בית ראשון ונחשף בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת ת"א בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים.

חותם אבן וטביעת חותם (בולה) המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבאתר המורשת הלאומית עיר דוד,  בירושלים. 

חותם אבן וטביעת חותם (בולה) המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה - שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבאתר המורשת הלאומית עיר דוד,  בירושלים.  

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, ,הממצאים המיוחדים נמצאו בתוך מבנה גדול  אשר שימש, ככל הנראה, כמבנה ציבור, וחרב במאה ה-6 לפסה"נ - ככל הנראה בחורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפסה"נ. במבנה התגלו מפולות אבן גדולות, קורות עץ שרופות וכלי חרס רבים, המעידים על השריפה שהתחוללה בו. על חשיבותו של המבנה ניתן ללמוד בין היתר מגודלו, מאבני הגזית המסותתות מהן נבנה, ומאיכות הפריטים הארכיטקטוניים שנמצאו בתוך שכבת החורבן, כדוגמת שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה.  

חפירות חניון גבעתי

חפירות חניון גבעתי בעיר דוד (צילום קובי הראתי - עיר דוד)

 

החותם והבולה, שגודלם כסנטימטר אחד, פוענחו ע"י ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה  והיא מתארכת אותם, על פי הכתב, לאמצע המאה ה-7 וראשית המאה ה-6 לפסה"נ.   על טביעת החותם, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, מופיעות המילים: "לנתנמלך עבד המלך". השם נתן-מלך מופיע במקרא רק פעם אחת, בספר מלכים ב [פרק כג' פסוק יא'] כסריס בחצר המלכות של יאשיהו, אשר נטל חלק ברפורמה הדתית שחולל המלך: "ויַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יְהוָה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב', כג:יא'). התואר "עבד המלך" מוכר היטב מהמקרא, והוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוה המקורב למלך. תואר זה מופיע על חותמות וטביעות נוספות שנמצאו בעבר. ייחודה של טביעת חותם זו הוא בהופעת עדות ארכיאולוגית ראשונה לשם נתנמלך מחוץ למקרא. ד"ר מנדל-גברוביץ' מציינת כי העובדה שהפקיד מוזכר בשמו הפרטי בלבד מעידה שהוא היה ידוע לכל, ולא היה צורך להוסיף את הייחוס המשפחתי. לדברי ד"ר מנדל גברוביץ' "אמנם לא ניתן לקבוע בוודאות שנתנמלך המוזכר בתנ"ך הוא אכן בעל החותם, אולם לא ניתן להתעלם מכמה עניינים הקושרים ביניהם. השם "נתנמלך" נחשב נדיר גם במקרא וגם בממצא הארכיאולוגי; בשניהם התואר מתייחס לאדם המקורב למלך (עבד המלך וסריס) ושניהם מתוארכים לאותה תקופת זמן: אמצע המאה השביעית לפסה"נ, ימיו של יאשיהו המלך".   טביעות החותם - הבולות - היו פיסות טין קטנות ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מכתבים, והן נועדו לשמור על המכתבים סגורים בדרך ליעדם. מכתבים אמנם לא שרדו את השריפה האדירה שהתחוללה בירושלים בעת החורבן, אך הבולות, שעשויות מחומר הדומה לקרמיקה, דווקא השתמרו טוב יותר, והשאירו עדות על קיום המכתבים, ואף על האנשים שעמדו מאחורי המכתבים.  

חותם נתנמלך

בולה לנתנמלך עבד המלך (צילום אליהו ינאי - עיר דוד)

 

על החותם שהתגלה, העשוי אבן אגת כחלחלה, חרות השם "לאכר בן מתניהו". לדברי ד"ר מנדל-גברוביץ', "השם מתניהו מוכר הן מהמקרא והן מחותמות ובולות נוספות, אך זהו האזכור הראשון 

לשם 'אכר', שלא היה מוכר עד היום". להערכתה, אין מדובר כנראה במקצועו של האדם – איכר – אלא בשם פרטי שמקורו אינו ברור. חותמות אישיים שימשו לחתימה על מסמכים, ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת שנשאו איתם בעליהם. בעת העתיקה הם ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם. 

חותם לאכר

חותם לאכר בן מתניהו (צילום אליהו ינאי - עיר דוד)

 

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "מאחר שרבים מהבולות והחותמות המוכרים למחקר לא הגיעו מחפירה ארכיאולוגית מסודרת אלא משוק העתיקות, מציאת שני הפריטים הללו בהקשר ארכיאולוגי ברור אשר ניתן לתארך, משמחת ביותר. הם מצטרפים לבולות ולחותמות נושאי שמות הכתובים בכתב עברי קדום, שהתגלו בחפירות השונות שנערכו עד היום בעיר דוד. בממצאים אלו יש בכדי להעיד על מערכת המנהל המפותחת בממלכת יהודה והם מוסיפים מידע רב להבנה של מעמדה הכלכלי של ירושלים ומערכת המנהל שלה בימי בית ראשון, כמו גם מידע אישי על הפקידים ואנשי המנהל הקרובים ביותר למלך, שחיו ופעלו בעיר". יתר על כן, "מציאתו של מבנה ציבור שכזה במדרון המערבי של גבעת עיר דוד מוסיפה מידע רב אודות מבנה העיר בתקופה זו ואודות גודלו של אזור המנהל שבה. חורבן המבנה בשריפה, ככל הנראה בעת כיבוש העיר על ידי הבבלים בשנת 586 לפסה"נ, מחזק את ההבנה לגבי עוצמת החורבן בעיר".