כשהעבר פוגש עתיד: על בית אוליפנט ובית הקשר לעדה הדרוזית

- מבוסס על תיק תיעוד מאת ד"ר נטלי מסיקה -

סֵר לורנס אוליפנט היה אחד האישים הרומנטיים ביותר של המאה ה- 19. סופר ועיתונאי, מדינאי ודיפלומט, איש מסעות וחוקר, חבר פרלמנט ובעל-עסקים ומעל לכל- הרפתקן במובן הנעלה של המילה. כותבי תולדותיו התקשו לעצב את דמותו בברור שכן הצטיין בתכונות קוטביות – הוא היה איש חזון ומעש כאחד.

אוליפנט נולד בקייפטאון שבדרום אפריקה בשנת 1820 למשפחה סקוטית מיוחסת. את שנות נעוריו בילה בסרי לנקה (ציילון דאז) שם מונה אביו לשופט עליון מטעם הכתר הבריטי ולאחר זמן קצר התעשרה משפחת אוליפנט בזכות רכישת חווה חקלאית לגידול צמחי תה. בצעירותו הצטרף אוליפנט ליורש העצר הנפאלי למסע בן שנה מציילון לנפאל ואף כתב ספר על מסעם זה. לאחר שהפסיק את לימודי המשפטים פנה לעיתונות ולאחר מכן לשירות החוץ הבריטי ושימש עוזר אישי למושל לורד אלגין בשליחויותיו לוושינגטון, קנדה, סין ויפן - שם נפצע קשה בשעה שניסה לעצור שודדים שפרצו לבית המשלחת הבריטית. פציעה זו הובילה לפרישתו משירות החוץ ולחזרתו אל אנגליה, שם התמודד ונבחר כחבר פרלמנט.

בשנת 1867 הצטרף אוליפנט לתנועה נוצרית מיסטית בשם "אגודת האחים לחיים חדשים" ושהה בקומונה בארצות הברית, במחיצת גורו כריזמטי בשם תומס לייק האריס. אמונתו הדתית, עתידה עוד להשפיע עליו ועל פועלו רבות בהמשך חייו. כשהיה בשליחות בפריז הכיר אוליפנט את אליס לה סטרנג', בת למשפחת אצולה אנגלית עשירה שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנה והתחתן אתה למרות התנגדות משפחתה. עם חזרתו לאנגליה בשנת 1877, החל בפעילות עיתונאית ובמיוחד התעניין בשאלת המזרח התיכון וטורקיה שהייתה באותו זמן במלחמה עם רוסיה. בכתיבתו רקם רעיונות ליישוב מחדש של יהודים מכל קצוות תבל באזור הגלעד וכדי להביא למימוש רעיונו זה, החליטו בני הזוג לעלות לארץ ישראל. במסעם ארצה, עברו דרך קושטא ופגשו יהודי צעיר בשם נפתלי הרץ-אימבר. בני הזוג אוליפנט התרשמו מכישוריו של הרץ-אימבר הצעיר והציעו לו עבודה כמזכירם האישי. 

נפתלי הרץ-אימבר (מימין) ולורנס אוליפנט

אוליפנט היה למעשה בין מהראשונים שהאמינו בפעילות ציונית מדינית להקמת ישוב יהודי בארץ ישראל. כבר ב־1870, בעת מסעו הראשון לארץ־ישׂראל, חיפשׂ תוואי למסילת ברזל אפשרית ועל כן בדק אפשרות לרכישת קרקעות לאורכו, כשבמקביל ניסה לגייס משקיעים באנגליה ומתיישבים יהודים ברומניה. הוא פרסם בעיתון היהודי־אנגלי "ג'ואיש כרוניקל" מאמרים בזכות התיישבות יהודים בארץ־ישׂראל לאורך מסילת הברזל העתידית. אוליפנט אף יזם דיון בבית־הנבחרים הבריטי בשאלת יישוב ארץ־ישׂראל על ידי יהודים ותפקידה של אנגליה במהלך זה. פעולותיו הפוליטיות והעיתונאיות הקנו לו אהדה עצומה בקרב חובבי־ציון, הוא נחשב ל'חובב־ציון אמתי בן הדת הנוצרית' והעיתונות היהודית הנלהבת כינתה אותו "כורש השני".

בית אוליפנט שבדלית אל-כרמל

בית אוליפנט שבדלית אל-כרמל ממוקם באזור פתוח בשוליו המערביים של הגרעין ההיסטורי של הכפר, לא הרחק מאזור בית הקברות הישן. הבית הוקם בשנת 1884 ע"י אוליפנט כדי לשמש כבית קיץ לו ולאשתו אליס. כאן לפי הסיפור הרווח כתב מזכירו נפתלי הרץ אימבר חלקים משירו "תקוותינו" שמושר כיום בהמנון הלאומי.

בית המידות עשוי אבן בסגנון אירופאי מאופק ובו שתי קומות ששטח כל אחת מהן כ-90 מ"ר. הבית חולש על חלקה חקלאית ששטחה כ-124 דונם ובה היה לפנים בוסתן, כרם ומטע זיתים. ממזרח למבנה עובר אחד מיובליו של נחל בוסתן הזורם מערבה עד לאזור בית אורן. לאורך הגדה הדרומית של הנחל נמצאת דרך העוברת בשני אתרים של יישובים דרוזים שחרבו: "חורבת שוקף" ("חרבת אום א-שוקף") שהתקיים עד שנת 1844 ו-"חורבת בוסתן" ("חירבת אלבוסתאן") שנהרס על ידי אנשי הכפר הערבי עין חוד שאף סיפחו את אדמתו. באזור נמצאו ממצאים ארכיאולוגים מתקופות קדומות מאוד, החל מהתקופות הפליאוליתית והכלקוליתית.

בית אוליפנט בדלית אל-כרמל (באדיבות "מעשה שימור")

בינואר 1886 נפטרה רעייתו אליס, כתוצאה מקדחת בה לקה הזוג שביקר שבועות ספורים קודם לכן בכנרת. לאחר שקבר אותה בחיפה, נסע אוליפנט לארצות הברית, שם הכיר את רוזמונד דייל אוון אותה נשא לאשה. הזוג עבר להתגורר בלונדון ותכנן לשוב לארץ ישראל, אולם דלקת ריאות בה לקה אוליפנט גדעה את תוכניותיהם. הוא נפטר בלונדון כעבור מספר חודשים. נפתלי הרץ-אימבר נמנה עם מיעוט המשתתפים בהלוויה.

בית יד לבנים ומרכז הקשר

המבנה שבנה לורנס אוליפנט בדלית אל כרמל נמסר בשנת 1980 לעמותת "יד לבנים", ומאז הוסב לשמש כבית יד לבנים הדרוזים.

במסגרת עבודות שהחלו לאחרונה, משומר ומשוקם בית אוליפנט תוך כדי הכשרתו לקליטת מבקרים. האתר ממוצב כמרכז למידה וידע אודות הקשר האמיץ בין העדה הדרוזית ומדינת ישראל והוא יהווה מקום מפגש, שיח והכרות בין המגזרים וחשיפת המכנה המשותף ושותפות הגורל.

המוזיאון שיוקם במבנה, יספר את סיפורו של סר לורנס אוליפנט, פעילותו ורעיונותיו בהקשר הציוני ועל קשריו של אוליפנט עם בני העדה הדרוזית. חדר מרכזי באתר יספר את סיפורו של ההמנון הלאומי ושל מחברו, נפתלי הרץ-אימבר, את הרקע לכתיבת השיר ואת גילגוליו עד שהפך להמנון הלאומי. במקום יוקרן סרטון שיציג את ביצוע ההמנון במסגרת אירועים משמעותיים בתולדותיה של המדינה.

הדמיית מיצג באתר החדש