משה חיים מונטיפיורי

משה חיים מונטפיורי, נולד ב-ט' בחשוון התקמ"ה (24 באוקטובר 1784) בעיר ליבורנו שבאיטליה, בן למשפחה אמידה ממוצא ספרדי, שגדל והתחנך באנגליה. בבגרותו, פנה מונטפיורי לעסוק במסחר והפך לאחד מעשירי אנגליה עוד בגיל צעיר. את התואר "השר משה מונטיפיורי" קיבל כתרגום עברי לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1846.

ב-1812 נשא מונטפיורי לאשה את יהודית ברנט כהן, בת למשפחה אנגלית-יהודית מיוחסת ואמידה. בעקבות הצלחתו העסקית והשקעותיו בבורסה של לונדון, פרש מונטפיורי בגיל 40 מעסקיו והתמסר לחיי פילנתרופיה ולפעילות ציבורית, שבעיקרה התרכזה בקהילות היהודיות. 

מונטפיורי ביקר לראשונה בארץ-ישראל בשנת 1827 ותרם ליהודי יפו וירושלים, לאחר שנחשף לחיי העוני שבהם נמצאו. לאחר ביקורו הראשון החלו משה ורעייתו יהודית לקיים אורח חיים יהודי-דתי. בהמשך, ביקר בארץ שש פעמים נוספות ותרם לקהילות היהודיות בארץ-ישראל, כשלמרבית ביקוריו התלוותה אשתו. 

בשנת 1840 הגיעה לאוזניו של מונטפיורי הידיעה על "עלילת דמשק", שבה הואשמו דמויות מפתח בקהילה היהודית בעיר דמשק בחטיפתם וברציחתם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי, לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות. הוא הצליח להביא לביטולה של העלילה במסגרת פעילות בינלאומית נמרצת, ביחד עם אישים בולטים ובהם משפחת רוטשילד. 

בעקבות הצפיפות הבלתי נסבלת בשכונותיה של ירושלים, יזם מונטפיורי בשנת 1860 את הקמתה של שכונת משכנות שאננים - השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר. שנתיים קודם לכן הקים מונטיפיורי את טחנת הקמח המפורסמת, על מנת שתספק פרנסה לתושבי השכונה שעתידה לקום וקמח זול לתושביה של העיר. בהמשך, בעזרת תרומותיו, נבנו גם השכונות מחנה ישראל ונחלת שבעה. חמש שכונות בירושלים, הוקמו מהקרן שהקים מונטרפיורי והן קרואות על שמו: מזכרת משה, זיכרון משה, אהל משה, ימין משה וקריית משה. בתל-אביב נקראת שכונת מונטפיורי, על שם הפרדס הראשון שניטע ועובד ע"י יהודים, אותו רכש מונטפיורי ועל אדמותיו הוקמה בהמשך השכונה.

משה חיים מונטפיורי נפטר ביום ט"ז באב התרמ"ה (28 ביולי 1885) והוא בגיל 100. הוא נקבר בעיר רמסגייט שבממלכה הבריטית המאוחדת. בני הזוג משה ויהודית מונטפיורי לא הותירו אחריהם צאצאים.