לוי אשכול

לוי שקולניק (לימים אשכול) נולד בז' בחשוון ה'תרנ"ו (25 באוקטובר 1895), בכפר אוֹראטוֹבו שבאוקראינה. הוא למד ב"חדר", ואחר כך בגימנסיה העברית בווילנה, בירת ליטא. 

בשנת 1914, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עלה אשכול לארץ ישראל עם אחרוני העולים בעלייה השנייה. 

בשנת 1963, עם פרישתו השנייה של דוד בן-גוריון מראשות הממשלה, מונה אשכול לראש ממשלת ישראל השלישי ואייש גם את תפקיד שר הביטחון. קודם לכן עמד בראש במפעלי ההתיישבות של המרכז החקלאי וההסתדרות הציונית, היה מבכירי ארגון ההגנה ומנהלו הראשון של משרד הביטחון וכיהן כגזבר הסוכנות היהודית וכשר האוצר.

בתפקידיו כראש ממשלת ישראל וכשר הביטחון, הצליח אשכול להדק את יחסי החוץ של ישראל ובכלל זה עם ארצות הברית. הוא כונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם גרמניה המערבית. אשכול הוביל את התעצמותו של צה"ל ואת התחמשותו בנשק מתקדם חלקו מתוצרת ארצות הברית, ואת הפעולה הצבאית לסיכול הניסיונות להטות את מי הירדן. הוא הקים את רשימת המערך, צרוף של מפא"י ואחדות העבודה, והוביל אותה לניצחון בבחירות בשנת 1965.

בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים במהלך חודש יוני 1967. ערב פרוץ המלחמה הקים את ממשלת האחדות הלאומית וויתר על משרד הביטחון לטובת משה דיין, נציג רפ"י בממשלה. במלחמה הביסה ישראל את מצרים, ירדן וסוריה וכבשה את רצועת עזה, חצי האי סיני, יהודה, שומרון ורמת הגולן. מיד אחרי המלחמה דאג אשכול לאיחוד ירושלים על ידי החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים והרחבת גבולות העיר. הוא עמד בראש המאמצים שנועדו לתרגם את ההצלחה הצבאית להישגים מדיניים ולהשגת שלום עם מדינות ערב אך ללא הצלחה. אחרי המלחמה פעל להקמת מפלגת העבודה וליצירת מערך בינה לבין מפ"ם.

לוי אשכול נפטר בח' באדר תשכ"ט (26 בפברואר 1969), בעודו מכהן כראש ממשלה.